מהן אומנויות הלחימה הפופולריות בישראל? – חלק 2

לאחר שדנו בהגדרתה של אומנות הלחימה, כעת ניתן לבחון מהן אומנויות הלחימה הפופולריות ביותר בישראל.

(מתוך: Shutterstock)

ג'ודו

אמנות לחימה מודרנית שנוסדה ביפן על ידי פרופ' ג'יגורו קאנו בסוף המאה ה-19 .  פירוש המילה ביפנית: ג'ו - רכה, דו – דרך.

בימי הביניים ביפן, הועבר מקצוע הוראת הלחימה מאב לבן - ורמת ההתפתחות היתה גבוהה מאד. כאשר יפן הפכה מודרנית יותר לאחר פתיחת שעריה לאמריקה, היא הצליחה לשמר חלק מאמנויות הלחימה על ידי הפיכתם לאומנות שניתן ללמד לקהל הרחב במתכונת המודרנית המקובלת היום.

הג'ודו פותח בכוונה כדי להפוך אותו לספורט.

קאנו, אשר נולד בשנת 1860, היה מתאמן בג'וג'יטסו - אומנות לחימה אגרסיבית שמטרתה היחידה היא להביס את היריב גם אם צריך להרגו. קאנו ביקש להכניס את אומנות הלחימה בגרסה עדינה יותר למערכת החינוך. הוא חקר ובחן שיטות לחימה יפניות רבות שהיו ידועות בזמנו ,הוציא מהן את הטכניקות המסוכנות (כגון בעיטות, אגרופים), שיכלל חלק מהטכניקות הקיימות ויצר שיטה בה השאיר רק את ההטלות, ריתוקים, בריחים וחניקות ושמאפשרת להילחם בכל הכוח בלא להיפצע, להרוג או להטיל מום ביריב. התנועות של הג'ודו הן בעלות השפעה מיוחדת על הגוף כיוון שהן מבוססות על תנועה אופטימלית, ניצול כוחו של היריב, תנועות ספירליות שמפתחות את הגוף ולא נמצאות בשימוש בחיי היום-יום.

ב-1882 פתח את "מכון קודוקאן לג'ודו" בטוקיו, יפן. מכאן ואילך הלך הג'ודו והתפרסם ברחבי יפן ובעולם כולו.

קאנו האמין שדרך הג`ודו יוכלו ילדים לפתח כישורים מנטליים כמו כושר התמדה, שאיפה למצוינות, כבוד, סובלנות, יכולת קשב וריכוז. הג`ודו חדר למערכות החינוך ביפן, לבתי הספר ולאוניברסיטאות והפך להיות לחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים. עם השנים יצא הג`ודו מגבולות יפן והפך להיות פופולרי יותר ויותר.

הג'ודו הוא בעל אופי אוניברסלי ומתאים לכל הגילאים. ניתן להשיג אצלנו חליפות ג'ודו מקצועיות.

קראטה

אמנות לחימה מודרנית ששורשיה באמנויות הלחימה העתיקות של היפאנים. פירוש המילה קראטה הוא ביפאנית "יד ריקה".( הפרשנויות השונות לפירוש השם: יד ריקה מכלי נשק או יד ריקה מכל כוונת זדון) ואכן, היא משלבת מכות ולוחמת ידיים פתוחות, ללא נשק. כל סגנונות הקראטה מאופיינים בדגש על שימוש בהכאה כאמצעי מרכזי ללחימה והגנה עצמית ותוך שימוש בבעיטות, בברכיים ובמרפקי הידיים.

הקראטה נולד לקראת 1372 ביפן בשילוב שיטות לחימה סיניות. בשנת 1429 השתלט שליט על האי אוקינאווה אשר הטיל איסור על נשיאת נשק ואף שלח שליחים שהחרימו את כלי הנשק שהוחזקו על ידי תושבי האי. איסור זה הביא את תושבי האי לפתח ולשכלל את שיטתם ולהעביר את הדגש על לחימה בידיים ריקות במקום השימוש בנשק שנאסר והוחרם.  בהמשך אף הוטל איסור על לימוד אמנויות לחימה מכל סוג. החלטות אלו הורידו את הקראטה למחתרת והסגנון הועבר לרוב בתוך המשפחה מאב לבן. בשנת 1868 לאחר מהפכת מייג'י, בוטלו האיסורים על נשיאת נשק ואימון באמנויות לחימה. כתוצאה מכך יצא הקראטה מן המחתרת, והלימוד חזרה להיות פומבי. בהמשך הקראטה אף נכלל כחלק מתוכנית לימוד החובה של בתי הספר באוקינאווה.

כיום, הקראטה ממשיך להתפתח כאמנות לחימה, אך כבמקרן של אמנויות לחימה אחרות, הוא מושפע רבות מן התרבות המקומית בתוכה הוא קם.

בקראטה המודרני משתמשים בחליפה אחידה- וזאת כהשפעה ישירה מהג'ודו וכן כדי שלא יהיו הבדלי מעמדות עליהן יעידו הבגדים.

בלימוד הקראטה יש דרגות לימוד. שבע הדרגות בקרטה מסומנות בצבעי חגורה שונים, שמקבל המתאבק. החגורה הלבנה היא לתלמידים מתחילים בקראטה, בעוד המתקדמים ביותר זוכים לחגורה שחורה. גם אחרי החגורה השחורה זוכים המתקדמים בדרגות נוספות, הנקראות דאן 1 עד דאן 10. נוהגים לסמן את סימון הדאן על גבי החגורה השחורה. ניתן להשיג אצלנו מגוון חליפות קראטה שחורות ולבנות.

פיספסתם את החלק הראשון של המאמר? קראו אותו שוב

המידע מובא לכם ע"י בש-גל – המשווקת ציוד לאומנויות לחימה